4/7/2021

I, Autist

יש אוטיסטים בעולם, ויש לי את הזכות להיות אחד אחד מהם. תפקוד גבוה הוא מונח שאני סולד ממנו ונלחם כל יום מחדש כדי לצלוח לא מעט קשיים עליהם אני לא מצטער. בתור בחור שמשפחתו הביולוגית והמאמצת לא רצו אותו ומצא עצמו גר בחוץ, למדתי הרבה, לומד הרבה ורוצה להפוך את העולם למקום אמיץ, חכם וסובלני יותר.

בוודאי ישמע לכם מוזר, אבל כשאלך מכאן, ארצה שעל מצבתי יהיו חקוקות המילים אותן ביקש ארתור סי. קלארק על מצבתו: "כאן מונח אהוד הלר. הוא מעולם לא התבגר, אבל לא הפסיק לגדול."

ארכיטקט של מרחבים ציבוריים מתווכים

אנו חיים בעולם היברידי בו ההפרדה בין הפרטי לציבורי, בין הדיגיטל לממשי, בין האני לאחר, הולך ומצטמצם. בעולם שכזה דרושים אדריכלים מסוג שונה, בעלי רגישות אסתטית, יכולת הנדסית, הבנה טכנולוגית מעמיקה ורקע תיאורתי נרחב בפסיכולוגיה של צרכנים. ארכיטקט של מרחבים ציבוריים מתווכים משלב בין הבנה כיצד האדם פועל בבתי-הספר, במקום התעסוקה ובביתו הפרטי, לבין ההתנהגות של האדם בשירותים דיגיטליים. כיצד ניצור סביבות שביכולתן להניע את האדם לפעולה בצורה הרצויה לנו, הנע בין המרחבים?

טורים אישיים

היה זה בוקר של שנת 2014 ששמעתי כי יפתח נרצח. בדירה שרק עברתי אליה התיישבתי מול המחשב וכתתבתי. הייתה זו שנת 2014 והייתי נסער, הכרתי אותו. את הטור שלחתי לראש עריית גבעתיים, שהתרשם ועודד אותי לשלוח את הטור ל-Ynet. עצמת הכתיבה לא הותירה אותם אדישים ובמהלך סוף השבוע נחשף הטור כחלק מהכותרות הראשיות למאות אלפי אנשים. לקחו עוד 4 שנים כדי שאכתוב שוב ב-Ynet. מאז אני כותב באופן קבוע ומשתדל להעלות לסדר היום נושאים הקשורים בחייהם של אוטיסטים.

אדם. חברה. חינוך. הבלוג

לא משנה מה אתה לומד, מחשבים, פיזיקה, מוזיקה, בסוף האוטיזם משיג אותך, כפי שאהוד מנור היטיב לנסח זאת, בסוף העולם לא תוכל לברוח מעצמך. המודעות שאתה שונה, מוזר וצריך להיאבק מול סביבה שלרוב מאוד ביקורתית כלפיך. ידעתי לכתוב מגיל צעיר ושגיאות כתיב לא אפיינו אותי, להפתעת כולם. כך נולד לו הבלוג לפני עשר שנים, שהתעצב להיות אסופה של מאמרים בתחומי העיסוק שלי. אין לי הרבה זמן לכתוב, אבל אני מנסה להנגיש את נקודת המבט היחודית שלי ולקרוא לפעולה, לשינוי, לשיתוף פעולה.

Photo Alteration

שם הגלריה באינסטגרם נגזר מטכניקת הפרופגנדה בה משכתבים היסטוריה באמצעות מחיקת דמויות מתמונות. אז איך נראה אוטיסט בתור ילד? הוא מחייך? הוא צוחק? הוא קופץ? איך נראית משפחה לילד אוטיסט? איך נראית משפחה לילד לא רצוי? אין לי הרבה תמונות. מה שהצלחתי להשיג מהמשפחה המאמצת, לקחתי. לא הרבו לצלם אותי, בעיקר צילמו את אחותי הפוטוגנית והנורמטיבית. עם השנים הפסיקו בכלל לצלם אותי וככל שאני פיתחתי מודעות לכך שמצלמים אותי, גם לא רציתי וברחתי מהמצלמה. אין לי הסבר מדויק לכך. מגיל יחסית צעיר הצילומים נעלמו, הלוואי ואני הייתי נעלם איתם.